דיבור שקט-שקט, אבל משכנע
בשנתיים האחרונות זכיתי ללמד תלמידים אתיופיים וגם תלמידים כמעט-אתיופיים, שבעזרתם למדתי כמה טכניקות יוצאות דופן לשיפור כושר השכנוע מול קהל, ושיוכלו לעזור לכל אחד מאיתנו לדבר טוב יותר.
מהם תלמידים ‘כמעט’ אתיופיים? אלו תלמידים שאמנם לא עלו במצבע שלמה, אבל סגנון הנאום שלהם מזכיר את הסגנון של הקייסים, והם אלו שעזרו לי לפצח את הצופן – לדוגמה הרב חנניה בלומרט (שמכונה ‘הקייס הלבן’) שעומד בראש הקהילה אתיופית בבת-ים, וכמה בעלי תפקידים דארפוריים ובראשם נוראלדין אישג, ראש הקהילה הדארפורית בישראל. הסגנון שלהם, כמעט אתיופי אבל לא בדיוק, גילה לי איך מצליחים לדבר בשקט בשקט ולשכנע. | לשכנע בלי לצעוקמכירים את זה שאתם יושבים עם חברים או צופים בפאנל של פרשנים בטלוויזיה שבו כולם צועקים, אבל דווקא מישהו אחד שמדבר חלש גונב את ההצגה? זה לא מקרה. זה בגלל ש |
צורת הדיבור של האתיופים המבוגרים (אצל הצעירים זה אחרת. יש לי גם מה לומר על הרטוריקה של טאהוניה, עוד בנושא מתישהו) עלולה להיתפס חלושה: ווליום נמוך, תנועות ידיים חלשות, הימנעות מקשר עין.
בתחילת העבודה שלי לא הצלחתי להבין איך מנהיגות יכולה לעבוד ככה.
אבל היום אני מבין שהסגנון שונה. אנחנו נוטים קודם לדבר כדי לגנוב את תשומת הלב. אצלם אתה קודם גונב את תשומת הלב ורק אז מתחיל לדבר.