איך נאום מפוספס שינה את ההסטוריה (+טיפים!)
בדיוק היום בערב, לפני 51 שנים היה אחד הגמגומים החמורים בהיסטוריה של ישראל.
ולא תגידו גמגום ארוך .
זה דווקא היה גמגום קטן. לא יותר מ-15 שניות.
אבל גמגום שגרם להיסטריה המונית, להתפטרות שר הביטחון, להקמת קואליציה חדשה.
אני לא צוחק.
ויש המון לקחים ללמוד מהגמגום ההוא, לכל מי שלומד דיבור מול קהל,
ובמיוחד לכל מי שסובל מפחד קהל.
אז מה הסיפור הגדול על הגמגום הקטן?
מאי 1967. מדינות ערב מרכזות כוחות מסביב לגבול.
מצרים חוסמת את מפרץ אילת ומאיימת במלחמה,
צהל מגייס את כל המילואים ונערך למלחמה קיומית.
הביטחון הלאומי ברצפה, דיבורים על ‘שואה חדשה’ .
צה”ל מנסה להרגיע, ללא הצלחה.
ואז, בשיא הלחץ, מחליט לוי אשכול, ראש הממשלה, לשאת נאום לאומה.
עכשיו, אשכול לא מביא נסיון קרבי שיקרין בטחון,
ולכן כל מה שיש לו זה המסר שלו: המילים, וההגיון, והשימוש בקול
(אין שפת גוף, כי זה רדיו. ב-67 אין עדיין טלוויזיה בישראל).
ולכן הנאום חייב להיות מאד מוקפד, ומאד מדוייק.
אז הוא עובר עליו טיוטה אחרי טיוטה, עם העוזרים שלו,
ועם שר החוץ, והיועצים המשפטיים, ועוד טיוטה ועוד טיוטה.
ב-28/5 במאי אשכול מגיע לאולפן גלי צהל לשידור המיוחד.
כל המדינה עוצרת את נשימתה.
הגירסה הסופית מוקלדת (במכונת כתיבה) ומועברת לשר ההסברה גלילי,
גלילי מוסיף כמה תיקונים בכתב ידו ומכניס את המסמך לאולפן שם אשכול ממתין.
אשכול מתחיל להקריא את הנאום מהכתב (שזה לא רעיון טוב לנואם),
ובהתחלה המסר עובר היטב והציבור מתחבר לדברים.
אבל בתחילת העמוד השני אשכול מגיע לתיקונים של גלילי.
הוא לא הכיר אותם, ולא בטוח אם הוא אוהב אותם.
לאחר כמה שניות של התלבטות הוא מחליט להמשיך עם הנוסח המקורי ולא המתוקן.
והשאר היסטוריה. או ליתר דיוק – היסטריה.
כי אותן שניות ספורות של התלבטות
נשמעות ברדיו כמו הססנות, כמו גמגום
כאילו ראש הממשלה מתקשה להחליט
מה לעשות עם הכוחות בחזית.
מי שחי אז מתאר תחושת ייאוש מוחלט.
התגובות בציבור קשות.
בישיבת המטכ”ל שהתקיימה מיד אחרי הנאום מותקף ראש המשלה בצעקות
על ידי האלוף אריאל שרון (לימים ראש ממשלה בעצמו).
הכותרת הראשית במעריב למחרת קוטלת את החלטתו
“שלא למסור את הקראת הודעתו לקריין מנוסה אשר ישווה לתוכן גם את הצורה הנאותה”.
בתוך יומיים נאלץ אשכול להתפטר מתפקידו כשר-בטחון ולמנות את משה דיין.
וכעבור 4 ימים נוספים ישראל כבר במלחמה כוללת.
אותה מנווט שר הבטחון החדש
וחלק גדול מההחלטות שקיבל דיין באותן ימים
מההחלטה לעלות לרמת הגולן ועד כיבוש ירושלים – משפיעות עלינו עד היום.
ואיך הרגיש אשכול עם הגמגום?
אז האמת היא שאשכול בכלל לא ידע שהוא מגמגם.
הוא חשב שהנאום הולך היטב, והיה די מרוצה מעצמו.
רק כשיצא מהאולפן ונתקל במבט המזועזע של הטכנאים ושל העוזרים שלו הבין שמשהו רע קרה.
אז מה הלקח מהסיפור?
אני מעביר לתלמידים שלי 4 לקחים(=טיפים) רבי ערך:
- קודם כל על הסכנות שבהקראה,
- ושנית על החשיבות של מקצוענות בכל מסר שאנחנו מעבירים
- ושלישית שהשיפוט העצמי שלנו מחייב משוב חיצוני. תמיד.
- ולבסוף יש כאן לקח מאד חשוב על פחד קהל וביקורת עצמית
אז אם אתם רוצים לשמוע יותר על טכניקות נאום ‘חסינות לתקלות’, בקרו באתר שלנו
ואם אתם רוצים ללמוד:
- איך לדבר היטב (מול כל קהל, תחת כל רמת לחץ)
- איך לנצח גמגומים (או לפחות שאף אחד לא יוכל לשים לב לגמגום)
- איך להימנע מתקלות (או לפחות לצאת מהן בכזאת אלגנטיות שיחשבו שעשיתם בכוונה)
- ואיך להתגבר על פחד קהל (או לפחות להפסיק להימנע ולהתחיל לדבר)
אז צרו איתנו קשר כאן, או בטלפון 077-8200201