מדוע יש לבטל את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו?

מאת עינת רוזנבלט

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנחקק בכנסת בשנת 1992, הוא חוק שנועד להגן על זכויות האדם העיקריות במדינת ישראל. כפי שכותרתו מבהירה, החוק קובע את כבוד האדם ואת חירותו כערכי היסוד מהן נגזרות זכויות האדם המוגנות בחוק היסוד, שהתקבל כ”מגילת זכויות האדם” של המשפט הישראלי.
נהוג להבחין בשלושה סוגים של זכויות אדם:

1. זכויות טבעיות, הכוללות את הזכות לחירות ושוויון, חופש הביטוי, חופש התנועה, חופש הקניין.
2. זכויות חברתיות, הכוללות את הזכות לחינוך, לבריאות, לדיור, זכויות העובדים ותנאי העסקה Uואת הזכות לקיום בכבוד.
3. זכויות פוליטיות, הכוללות את הזכות לבחור ולהיבחר ואת חופש ההתאגדות.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו פוגע ברבות מהזכויות המוזכרות לעיל, כפי שאציג בהמשך.
יחד עם ההצהרה על הגנה על כבודו וחירותו של האדם, חוטא חוק זה לייעודו ופוגע בבני האדם בעצם היותם בני אנוש ואזרחים, ויש עימו אף כדי לפגוע במדינה ובחברה בכלל. לפיכך, טענתי היא כי יש להביא לביטולו של חוק זה.

אציג שלושה נימוקים:

1. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כולל בתוכו זכויות המתנגשות זו בזו.

מטבען, זכויות האדם הן יחסיות ולא ניתן ליישמן באופן מוחלט. כאשר שתי זכויות של פרטים שונים מתנגשות אחת עם השנייה, יש להעמיד את הזכויות אחת מול השניה ולשקול את הפתרון הנאות ביותר, כך שהזכויות יפגעו במידה המועטה ביותר. לדוגמא, חופש הביטוי קובע כי לכל אדם זכות לומר כל דבר שירצה, אלא שאדם יכול לנצל זכות זו באופן שיפגע בזכות לכבוד של אדם אחר, ולכן, חופש הביטוי מוגבל על מנת לא לפגוע בכבוד הזולת.
דוגמא נוספת היא חופש התנועה, הקובע שזכותו של כל אדם לנוע ממקום למקום בחופשיות, מבלי חשש, או שמישהו ינסה לעצור בעדו או לגבות ממנו תשלום על עצם מתן התנועה, בין בתחומי מדינתו, ובין בתחומיהן של מדינות אחרות. בפועל חופש זה אינו מוחלט ו/או מיושם, שכן לעיתים נאלץ אדם לשלם כסף בכבישי האגרה השונים על הזכות לנוע, או נתקל בקשיים לצאת מהמדינה כשיש צו איסור יציאה נגדו, או בכניסתו למדינות אחרות בהן הוא צריך את אישורן כדוגמת ויזה או אשרת שהייה. כמו כן, ישנם אזרחים שחופש תנועתם עלול להיפגע בשל סיבות שונות. חופש התנועה של אסירים ואסירים לשעבר בתקופת מבחן מוגבל בהרבה מדינות. חופש התנועה בישראל של משרתים בכוחות הביטחון מוגבל, והם צריכים לקבל אישור ממקום עבודתם כדי לצאת מגבולות ישראל.
אם כך, ראינו דוגמאות הממחישות את הסתירות בין זכויות האדם הנכללות תחת חוק יסוד זה, ובעצם מוכיחות כי חוק כבוד האדם וחירותו הוא לא יותר מאשר אידיאל אשר החברה שואפת לממש, אך בפועל נבצר ממנה לקיימו. 

2. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מתנגש עם חוקים אחרים.

על פי רעיון זכויות האדם, כל אדם זכאי ליהנות מהן. בפועל, זכויות אלה מופרות פעמים רבות ע”י התנגשות עם חוקים אחרים, דבר המביא לפגיעה בכבודו וחירותו של האדם.
מתוקף היות מדינת ישראל מדינה יהודית, חוקים רבים מבוססים על חוקי התורה וההלכה. במצב עניינים זה, נפגעת זכותם לכבוד וחירות של בני אדם שאינם נמנים עם הזרמים הדתיים במדינה, ואף נפגעת יכולתם לממש זכויות אחרות, כגון: חופש העיסוק, הכולל בתוכו שורה של סתירות והגבלות על בני האדם, וחופש הדת שמתקשר לטיעון הראשון שהצגתי לעיל.  
לדוגמא: חוק החזיר אוסר על האדם לגדל ולהחזיק חזיר ברשותו, תוך שהוא מגובה בחוקי עזר עירוניים האוסרים גם על שיווקו והפצתו. בעקבות חקיקת חוק החזיר מוגבלים חקלאים ומגדלי חזירים רבים בעיסוקם, דבר המשפיע גם על פרנסתם וזכותם לקניין, שפירושה הזכות להחזיק ולצבור רכוש מבלי שרכוש זה ייפגע או יילקח על ידי אחרים.
במצב זה, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אינו מגן על זכותו של האדם לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלוח יד, ופוגע באפשרותו להתפרנס בכבוד. כמו כן, חוק זה פוגע גם בחופש הדת של האדם כצרכן, שזכותו להחליט אם ברצונו לאכול את בשר החזיר, ועל כן מחזק את טיעוני הקודם הדן בסתירות ובהתנגשויות הקיימות בזכויות הנכללות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

3. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מנוסח בכלליות ונתון לפרשנויות רבות.

חוק כבוד האדם וחירותו מעלה חובה משפטית לצד ערכי מוסר אידיאליים, ובעצם מביא את מערכת החוקים להתבסס על הכרה נרחבת שקיימת חובה מוסרית שיש לציית לה.
הקשר בין המוסר לחוק בא לידי ביטוי בהליך הפרשני. משמעות הליך זה היא פרשנות חוקים בכדי ליישמם על מקרים ספציפיים, כשהמרקם הפתוח של החוק מאפשר מרחב לפעילות יצירתית והבנת החוק, איש איש עפ”י תפיסותיו, השקפותיו וערכיו. לרוב, פרשנות השופטים מונחית על ערכים שונים ומגוונים כגון: ניטראליות, יצירת איזונים תוך התחשבות באינטרסים של הצדדים המושפעים, הצבת עקרון כללי מוסכם כבסיס להחלטה, או טובת הכלל. ולכן, בשל ריבוי עקרונות אלו, ייתכן וייבחרו בעקרון אשר לא יניב את ההחלטה הטובה והמתאימה ביותר, ובכך יפגעו בזכויותיו של האדם המעוגנות בחוקי יסוד שאמורים להגן על ערכי היסוד הנובעים מהם. הבעייתיות בהליך הפרשני ובפרשנות שניתנת לחוק כבוד האדם וחירותו ע”י השופטים השונים, עלולה לגרום לשינויים והפרות של החוקים המקוריים, כפי שמתקיים בחוק היסוד דנן.
לדוגמא: באחד מפסקי הדין כתב השופט מישאל חישין על זכויות אסירים: “בהיכנסו אל כלא מקפח אדם את חירותו. את חירותו מקפח אדם – את כבודו אין הוא מקפח. כבודו של אדם יהיה עמו באשר ילך ויבוא, וכבודו בכלא ככבודו אל מחוץ לכלא. אדם, כל אדם, נושא את זכויותיו החוקתיות בצקלונו, ובאשר ילך שמה תלכנה זכויותיו אף הן”. שופט אחר יכול היה לפסוק כי גם כבודו של אדם נפגע בעת כליאתו בבית הכלא, שכן חשוף הוא ומושפל לעיני בני משפחתו וקרוביו, כשהוא מובל באזיקים לתא הכליאה הקטן. או לחילופין יכול לפסוק כי זכותו לכבוד בטלה בשעה שביצע עבירה נגד הזולת או החברה, ועל כן יהיה חייב לשאת בתוצאות מעשיו הכוללות גם את אובדן כבודו.
דוגמא נוספת מראה שהשופט תיאודור אור השתמש בעיקרון זה, כשקבע כי טיפול רפואי בגופו של אדם ללא הסכמתו המודעת הוא נזק בר פיצוי. “זוהי פגיעה בכבודו של אדם ובזכותו לאוטונומיה”, כתב. “לזכותו של אדם לכבוד ולאוטונומיה יש חשיבות רבה בסיטואציה של טיפול רפואי. אכן, הטיפול הרפואי מצוי בגרעין הקשה של זכותו של כל אדם לשלוט בחייו”.
עם זאת, עולה הדילמה בין כבוד האדם וזכותו על גופו לבין הצלת חיים כאשר מגיע לבית החולים פצוע חסר הכרה שאינו יכול לבקש או למנוע טיפול רפואי כלשהו בגופו. גם כאן נתונים הדברים לפרשנותו של השופט הבא להכריע אם נפגעה זכותו הבסיסית של האדם או שמא היה זה הליך רפואי מקובל במקרה הנ”ל (אגב, גם “הליך רפואי מקובל” נתון לפרשנויות), כאשר הדברים מגיעים לערכאות. לפיכך, משמעות כבוד האדם וחירותו נתונה לפרשנויות רבות המרוקנות מתוכן את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כפי שנחקק.

לסיכום

אם כך ראינו שהרטוריקה של כבוד האדם וחירותו השתלטה על הפרקטיקה ונתונה לפרשנויות שונות ולהלכי רוח שונים בחברה. על אף שמטרתו של חוק זה היא להגן על בני האדם כיצורים אנושיים וכאזרחים, חוק זה אינו עומד בתנאי “ההכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם” ופוגע ברבות מהזכויות הטבעיות, החברתיות ואף הפוליטיות, כפי שציינתי לעיל.
הפיכת זכויות האדם השונות לחלק מהאידיאולוגיה המקובלת ומספר החוקים במדינה אינה מספיקה – יש צורך גם להבטיח את שמירתן של זכויות אלה. ובאין אפשרות להבטיח שמירה על זכויות אלה, כמו גם יכולת אכיפה מוחלטת שלהם והימנעות מפרשנות, אין זה מוצדק להמשיך להחזיק ב”כבוד האדם וחירותו” כחוק יסוד.

יש לך מה להגיד בנושא? הצטרף למועדון הדיונים (debate)

רוצה ללמוד להכין ולהציג נאומים? הירשם לקורס דיבור מול קהל