נאום כתוב: הרס עתיקות בהר-הבית על ידי הוואקף המוסלמי

נאום כתוב מאת ב”א, תלמידת ארכיאולוגיה שהוצג במסגרת קורס תורת הנאום
הנאום הינו תרגיל אקדמי ואינו משקף בהכרח את עמדת הכותב

ברצוני לדבר כנגד העבודות הלא חוקיות שהווקף מבצע על הר הבית בחסות ממשלת ישראל.
מזה כ- 3000 שנה משמש הר הבית באופן רצוף, כמתחם פולחן ראשי לדתות המערב. כל האימפריות הגדולות כבשו את ירושלים ונכבשו בתורן וכמעט תמיד שהר הבית עמד במרכז המערכה. בשל כך, משמש הר הבית כראי לתולדות העמים, וכאבן יסוד ודרך, לא רק בהיסטוריית ארץ ישראל, אלא בצמיחת התרבות המערבית. הר הבית הינו האתר הדתי וההיסטורי החשוב ביותר בישראל, ואולי אף בעולם. לפיכך מחובתה של מדינת ישראל לנצור, לחקור ולשמר את עברו באמצעות הגנה על ממצאיו הארכיאולוגים העשירים. לשם כך הר הבית מוגדר כאתר עתיקות, כמו שאר העיר העתיקה. מתוקף חוק העתיקות כל פעולת בנייה, הריסה, הנחת עפר או שינוי אחר בעתיקות, נדרשת לאישור רשות העתיקות, ובביצוע של חפירת הצלה לטיהור מיקום הבנייה המיועד.
כיום, השליטה הרשמית על הר הבית ומבניו המוסלמים, נמצאת בידי מדינת ישראל, אך בעל הסמכות האדמינסטרטיבית הוא הווקף המוסלמי. בשל התנגדות המוסלמים לביצוע פעולות ארכיאולוגיות על הר הבית, ובשל הגדרת הר הבית כחבית נפץ פוליטית, שלטונות ישראל מאפשרים לווקף לעבור על חוק רשות העתיקות ולגרום לאיבוד ולהרס עתיקות בהיקף אדיר.
ברצוני להעלות שלושה טיעונים, בהם אסביר, מדוע לדעתי, מוטעת גישת הממשלה והווקף.

• הראשון: בשל החשיבות ההיסטורית של האתר והפוטנציאל הארכיאולוגי האדיר הטמון בו.
• השני: משום שחבית הנפץ הפוליטית אינה חד צדדית.
• והשלישי: משום שגם על ממשלת ישראל לכבד את חוקיה של המדינה ואת אזרחיה.

הטיעון הראשון: נוגע לחשיבות ההיסטורית והארכיאולוגית של הר הבית.

חפירות ארכיאולוגיות מעולם לא נערכו על הר הבית, וזאת בעיקר, בשל התנגדות המוסלמים לכך. סירובם נובע בעיקר משום שהוכחת קיום בית המקדש על הר הבית, יתן לגיטימציה סופית להקמת מדינה יהודית. ארגונים יהודים קיצוניים, אף טוענים להרס עתיקות מכוון. ברצוני להדגיש, שאינני קשורה לארגונים אלה, אך אני כן כואבת את הרס העתיקות שנעשה, ואת חוסר האחריות וההבנה למשמעות הארכיאולוגית, המדעית, התרבותית, וההיסטורית של הר הבית. הרס העתיקות עושה עוול לא רק לעבר היהודי העשיר, אלא גם לעבר הנוצרי, תהליך הקמתו, ולהתנצרות האימפריה הרומית. הרס העתיקות אפילו עושה עוול לעבר המוסלמי המפואר, שממלא את הר הבית בעתיקותיו, כבר מהמאה ה-7 לספירה.
דוגמא לאחד מהמקרים המזעזעים של הרס העתיקות, קשור בבור ענק שנפער באמצעות דחפורים, לצורך פתיחת פתח כניסה למסגד חדש. כ- 12,000 טון מילויים, רוויי עתיקות הוצאו ממנו והועברו למזבלה העירונית. כל רגב עפר שיוצא מהר הבית, עשוי להכיל פיסה חשובה מההיסטוריה. ולכן, כשנתגלה הדבר הוקם פרויקט שמטרתו לסנן מילויים אלה. בתוך המילויים נמצאו בין היתר ראש חץ בבלי שבוודאי קשור בחורבן בית המקדש הראשון ומנורה חשמונאית הקשורה כנראה בבית המקדש השני. דוגמאות אלה הם רק טיפה בים מתוך שנים ופרויקטים רבים של הרס.

הטיעון שני – הר הבית כחבית נפץ פוליטית דו-צדדית.

יש לזכור שדחיקת היהודים בנושא זה, עשוי לגרום לפצוץ חבית הנפץ מצידו השני. מדובר בתסריט מציאותי שחייב להילקח בחשבון. כיום, מקרים כגון פינוי גוש קטיף, לימדו אותנו שטרוריסטים הם כבר לא דאגה חד צדדית. קיימות קבוצות פונדמנטליסטיות קיצוניות כמו “נאמני הר הבית”, שמטרתם המוצהרת היא, הקמת בית מקדש שלישי על חורבות מסגד אל-אקצה וכיפת הסלע. הרס עתיקות וניסיונות למחיקת ההיסטוריה היהודית מחריפות את כוונותיהם כלפי המוסלמים, שיובילו בעתיד להתלקחות וודאית, לא פחות גרועה מזו המוסלמית.

הטיעון השלישי הוא – העבירה על חוקי המדינה והזלזול בתושביה.

מדינת ישראל, מתיימרת להיות מדינה מתוקנת, ועל כן אינה יכולה לאפשר הפרת חוק בצורה כזו בוטה. הפרה זו, פוגעת בתושבי המדינה היהודיים, וכפי שראינו מקודם, גם במוסלמים ובכל שאר תושבי העולם המערבי. הר הבית הינו מקום טוב להראות את אונה ורצינותה של מדינת ישראל כמגנה על חוקיה, וכן את תמיכתה ואהבתה לתושביה. על פני ההיסטוריה, הכובשים השונים של ירושלים, נתנו תוקף מוחלט לשלטונם באמצעות חשיבותו של הר הבית, והשתמשו בו כבמה להעברת המסר הרצוי לנתניהם. כשהורדוס רצה להראות את אהבתו ליהודים הוא שיפץ והפך את בית המקדש לאחד המקדשים המרהיבים בעולם. כשהרומאים רצו ללמד את היהודים לקח על מרידתם, הם החריבו את בית המקדש. כך ממשלת ישראל צריכה באמצעות הר הבית להראות את דאגתה לתושבי המדינה ותושבי העולם.

לסיכום,

העליתי שלושה טיעונים, שמסבירים, מדוע על המדינה לשנות את גישתה בנוגע לפעילות הווקף. הראשון, משום איבוד הידע הארכיאולוגי. השני, בשל הסיכון המציאותי של מהומות מהכיוון היהודי. והשלישי, משום שעל ממשלת ישראל, לעמוד איתנה ולהציג לתושבי המדינה שאיכפת לה, איכפת לה מחוקי המדינה ואיכפת לה מכלל תושביה.
בשל רגישות הנושא, אינני דורשת לאפשר חפירות ארכיאולוגיות על הר הבית, אלא רק לקיים חפירות הצלה במקרי בנייה ושיפוץ. הצעתי היא, שבמידה והווקף אינו מוכן לביצוע חפירות ההצלה, מדינת ישראל לא תאשר לו עבודות בנייה ושיפוץ כלל. כך, לא יוכל להתבצע הרס עתיקות, והאוצר ישמר לדורות הבאים.

יש לך מה להגיד בנושא? הצטרף למועדון הדיון הציבורי (debate)

הירשם לקורס נאומים ולמד להציג את עמדותיך