נאום כתוב – שימוש בענישה גופנית בחינוך

מאת איליי לוז במסגרת קורס דיבור בפני קהל

קודם כל אני רוצה להגיד שלפי דעתי, כאב, בפני עצמו, הוא תמיד דבר רע. בעולם מושלם לא היינו צריכים להכאיב לאף אחד. לצערנו, העולם שלנו הוא לא עולם מושלם, ובהרבה מקרים יש צורך לגרום כאב בשביל להגיע לתוצאה טובה.
אחד מהמקרים האלו הוא ענישה גופנית בבתי ספר.

בחברה המערבית המודרנית יש טאבו די גדול נגד ענישה גופנית. החברה שלנו מקדשת את זכויות הילד ואת מניעת הסבל. הרבה אנשים חושבים שענישה גופנית זה משהו שאסור לעשות, משהו ששייך לעבר הרחוק והאפל ואין לו שום מקום בעידן הנאור שלנו.

בנאום זה אני הולך להראות לכם למה הגישה הזאת לא נכונה, ולמה ענישה גופנית היא אמצעי לגיטימי לחינוך ילדים. לאחר שנציג מסגרת שבה ענישה גופנית אינה הופכת לרשיון חופשי למורים להכות תלמידים, אני אתן שני טיעונים שמצדיקים את העמדה שלי: האחד הוא שענישה גופנית היא כלי חזק ויעיל לחינוך,  והשני הוא שענישה גופנית מפחיתה את האלימות בחברה.

מסגרת ההצעה: מתי מותר להעניש ילדים

ברצוני להבהיר שענישה גופנית צריכה להיות מותרת אך ורק בתנאים מוגדרים.

• – הענישה לא גורמת נזק פיזי לילד
• -הענישה מתבצעת בשיקול דעת ולא מתוך התפרצות של זעם או כעס
• -הילד מבין בדיוק על מה הוא נענש
• -יש מערכת ברורה וקבועה של עונשים לכל מעשה, והענישה לא נתונה לגחמות של המחנך.

לאחר פירוט התנאים האלו, קל להבין למה ענישה גופנית היא כלי כל כך יעיל לחינוך.

טיעון ראשון: ענישה גופנית היא כלי אפקטיבי

לילדים בבתי ספר ,במיוחד ילדים בגיל הרך, יש יכולת חשיבה מופשטת פחותה מאשר של המבוגרים. במילים אחרות, זה היה נחמד אם היה אפשר להסביר לילד את כל הסיבות המוסריות ללמה אסור להשחית ציוד בית ספר, אבל המציאות היא שזה לא תמיד עובד, וגם לא תמיד הילד יקשיב. במקרים כאלה שהסבר מילולי לא עובד, צריך לחזור ולהשתמש באחד מהרעיונות הבסיסיים ביותר של החינוך- חטא ועונש.

אם התלמיד עשה מעשה אסור, למשל גנב מתלמיד אחר או התחצף למורה או היכה תלמיד אחר, הוא יקבל עונש מסוים, בהתאם למעשה. בדרך זו התלמיד לומד מהם הדברים שמותר לעשות ומהם הדברים שאסור לעשות. ואין עונש יותר אפקטיבי מאשר עונש גופני: ענישה גופנית היא ברורה, חדה, ולא מותירה מקום לספק. כמובן שלא צריך להשתמש בענישה גופנית על כל עבירה קטנה, אלא רק במקרים חמורים, לפי העיקרון של ענישה בהתאם לעבירה.

טיעון שני: ענישה גופנית תצמצם את האלימות

אחד הטיעונים הנפוצים נגד ענישה גופנית הוא הטיעון של “אלימות גוררת אלימות”. הטיעון הולך ככה: ילד שעובר ענישה גופנית בבית הספר לומד שאלימות היא דרך לגיטימית ליישוב סכסוכים, ולכן בתור מבוגר הוא יהיה אדם אלים. מכאן נובע שענישה גופנית מעלה את רמת האלימות בחברה. אני טוען שהטיעון של “אלימות גוררת אלימות” שגוי. לא רק שענישה גופנית לא מעלה את רמת האלימות, אלא היא אף מורידה אותו.

ראשית אני אציין שענישה גופנית היא לא אלימות במובן הרגיל של המילה. כן, ענישה גופנית גורמת כאב פיזי לאדם אחר, אבל זה כאב שבא לא מתוך כעס או נקמה, אלא בתור כלי חינוכי. יש הבדל של שמים וארץ בין ענישה ממוסדת ומבוקרת בבתי ספר לבין למשל שני בחורים שהולכים מכות במועדון.

שנית, תסתכלו על העובדות ההיסטוריות! בבריטניה, עד כמה העשורים האחרונים, היה נהוג ענישה גופנית בבתי הספר. האם הבריטים של אז הפכו למפלצות אלימות? ברור שלא – הם היו סמל לנימוס וג’נטלמניות.  כיום לעומת זאת הבריטים (בעיקר אלו מהם הכשורים לכדורגל ו/או אלכוהול) הפכו סמל לחוליגניזם והתפרעויות. ומהצד השני, היום בישראל ענישה גופנית היא מחוץ לחוק. האם החברה הישראלית היא חברה חסרת אלימות?

ושלישית, תלמיד שמקבל עונש גופני יגלה שכמו שאמרתי בתחילת הנאום, כאב זה דבר רע. לפי דעתי התגלית הזאת תגרום לילד להבין שגרימת כאב לאחרים היא דבר רע, ולכן בתור מבוגר הוא יהיה פחות אלים.

לסיכום, אני רוצה להבהיר שוב שהמודל הרצוי של ענישה גופנית שונה מהמודלים שהיו נהוגים, ועדיין נהוגים, במדינות שונות בעולם. המודל הרצוי בנוי על מערכת עונשים קבועה ומסודרת, שמונעת התעללות של מחנכים בתלמידים.

אני הצגתי שני טיעונים שתומכים במודל הזה, אחד הוא שענישה גופנית היא כלי חינוכי יעיל, והשני הוא שענישה גופנית מקטינה את רמת האלימות בחברה.

תודה רבה.
 

יש לך מה להגיד בנושא? הצטרף למועדון הדיונים (debate)

רוצה ללמוד להכין ולהציג נאומים? הירשם לקורס דיבור מול קהל