נאום כתוב : הגבלת השימוש בתרופות פלאסבו
נאום כתוב מאת ע”ג (רופא לקראת התמחות) שהוצג במסגרת קורס רטוריקה ונאום. מנחה: גיא יריב.
המאמר הוא תרגיל אקדמי ואינו מייצג בהכרח את עמדת הכותב.
ער
ב טוב לכולם
כידוע, לא תמיד אנחנו יודעים מה טוב לנו, ולא תמיד אנחנו רוצים את מה שטוב ובריא לנו – אבל ישנה שאלה האם מישהו אחר (רופא למשל) יכול לדעת זאת יותר טוב מאיתנו – במילים אחרות, האם מותר לו לתת לנו תרופת פלאסבו בלי ידיעתנו.
ברצוני לדבר אתכם על מדוע חשוב להגביל רופאים ברישום תרופות פלסבו. ראשית כל אסביר מהי תרופת פלסבו, ובהמשך אציג שני טיעונים נגד הטיפול בתרופות פלסבו, טיעון מוסרי וטיעון טיפולי.
רקע- מהם טיפולי פלאסבו?
תרופת פלסבו היא תרופת דמה, שבניגוד לתרופה אמיתית, איננה מכילה כל חומר פעיל. זו יכולה למשל להיות גלולה העשויה מסוכר, או זריקה אשר מכילה תמיסת מלח בלבד. החולה מאמין שקיבל תרופה אמיתית והאפקט הפסיכולוגי או הנפשי, הוא שגורם לשיפור בהרגשתו או במחלתו.
על פי רוב המחקרים, אפקט הפלסבו, האפקט בו תרופת הדמה מניבה הקלה במחלה, משפיע על כשליש במבני האדם, אך רק במצבים מסויימים. תרופות פלסבו משמשות גם לטיפול וגם למחקר:
- בטיפול –
רופא נותן את תרופת הדמה, כדי להשיג תוצאות טיפוליות כמו למשל הפחתת כאב או הקלה בתסמיני מחלה. - במחקר–
משתמשים בפלסבו לצורך ביקורת, למשל בניסויים בתרופות חדשות: כפי שהוסבר אפקט הפלסבו יכול לגרום להטייה של תוצאות הניסוי ולגרום לתרופה לא יעילה להיראות יעילה. לכן, על מנת “לבטל” את אפקט הפלסבו, מחלקים את המטופלים לשתי קבוצות. קבוצה אחת תקבל את התרופה האמיתית וקבוצה שנייה תקבל תרופת פלסבו, ללא ידיעת המטופל ולעיתים גם ללא ידיעת הרופאים. לדוגמה: אם 40 אחוז מאלו שנוטלים פלסבו יירפאו, לעומת 50 אחוז מאלו שמקבלים את התרופה, אז לתרופה יעילות של 10 אחוזים בלבד
בזמן בו לשימוש המחקרי בפלסבו יש חשיבות עצומה כדי לקבל תוצאות אמינות, השימוש לצורך טיפולי הוא בעייתי. אציג שני טיעונים נגד שימושים אלו: טיעון מוסרי וטיעון טיפולי.
הטיעון הראשון: מוסרי
חוק זכויות החולה מחייב את הרופאים לפרט בפני החולה את יעילות התרופה שניתנת לו. לא יעלה על הדעת שרופא ישקר לחולה ויתן לו תרופת דמה במקום תרופה אמיתית. התנהגות זו יכולה לפגוע קשה ביחסי רופא-חולה בטווח הרחוק. מעבר לכך, זכותם של החולים לקבל טיפול יעיל שייקל על מחלתם, וזהו למעשה גם רצונם. הפלסבו יעזור רק לחלק קטן מהם. לפיכך אין זה מוסרי לרשום לחולה תרופה שאינה יעילה.
אם למשל אתם סובלים מחום גבוה, ויציעו לכם תרופת דמה מול אקמול שהשפעתו מוכחת, איזו תרופה לדעתכם מגיע לכם לקבל?
בסקר שנערך בישראל נמצא שכעשרים וחמישה אחוזים מהרופאים נעזרים בתרופות פלסבו ככלי דיאגנוסטי כדי לבחון אם התסמינים של החולה אמיתיים, או שהחולה מתחזה. שימוש זה אינו מוסרי, לא רק בעיני מתנגדיו של הפלסבו, אלא גם בעיני תומכיו. לדברי עורך המגזין הבריטי לרפואה: “גם אם תרופת הפלסבו מקלה על החולה, אין זה אומר שהכאב לא אמיתי או אינו פיזי במקורו… השימוש בפלסבו לצורך בדיקה אם הכאב אמיתי או לא, הוא מוטעה”.
כיוצא מכך, השימוש בפלסבו לא רק שאינו מוסרי, אלא גם פוגע בזכויות החולה ומזיק ליחסי הרופא חולה.
הטיעון השני: טיפולי
טיפול בתרופת פלסבו הינו פחות אפקטיבי מטיפול בתרופה אמיתית שהשפעתה מוכחת.
על פי רוב המחקרים, כשלושים אחוזים מבני האדם מגיבים לתרופות פלסבו. לא ניתן לנבא מראש מי מהם יגיבו לתרופת הדמה, ולכן שימוש בפלסבו יפגע ביעילות הטיפול.
במחקרים נוספים נמצא, שבשימוש ממושך אפקט הפלסבו הולך ונעלם. לכן הטיפול בפלסבו לא אפקטיבי בטווח הארוך ובטיפול במחלות כרוניות. בנוסף נמצא שמחלות קשות אינן מגיבות לטיפול בפלסבו.
לאור ממצאים אלו ניתן להבין שהטיפול בפלסבו אינו צפוי, אינו מתאים למחלות קשות ולשימוש ממושך, מעקב את הטיפול, וכתוצאה מכך מפחית את האפקטיביות של הטיפול.
לסיכום
ראינו שטיפול בתרופות פלסבו ע”י רופאים, הוא מצד אחד לא מוסרי, ומצד שני גם פחות אפקטיבי מטיפול בתרופות אמיתיות.
בסקר שנערך בישראל בשנת 2004, התגלה ששישים אחוזים מהרופאים בארץ נוהגים מדי פעם לטפל בתרופות פלסבו. לאור הטיעונים שהוצגו ולאור הפופולריות של השימוש בתרופות דמה, מן הראוי להגביל ולפקח על רופאים במתן טיפול בתרופות פלסבו.
יש לך מה להגיד בנושא? הצטרף למועדון הדיון הציבורי (debate)
הירשם לקורס נאומים ולמד להציג את עמדותיך
עוד מאמרים מעניינים שתאהב:
כיצד לבחון יעילות הפסיכותרפיה בכלים מדעיים
