נאום כתוב – חוקר טוב אינו בהכרח מרצה טוב

נכתב והוצג על ידי ד”ר דוד פייטלסון במסגרת קורס אמנות הנאום והרטוריקה. מנחה: גיא יריב

הדעה הרווחת בימינו היא שהוראה ומחקר הם פעילויות התומכות ומעשירות זו את זו ולכן מרצה טוב חייב להיות גם חוקר. התומכים בדעה זו טוענים שמרצים שהם גם חוקרים מודעים יותר להתפתחויות האחרונות ואפקטיביים יותר בהקניית גישה ביקורתית להבנת המחקר. בנוסף התלמידים מעריכים יותר את האותנטיות שבלימוד מפי חוקר שתרם לפיתוח התחום. אלא שזוהי לא כל התמונה. ישנם גורמים נוספים וחזקים לא פחות אשר מנטרלים את היתרונות שמנינו כך שבבחינה מקיפה יותר מתברר שמרצה טוב לא חייב להיות חוקר. ראשית, הוראה ומחקר הם מיומנויות שונות הדורשות יכולות שונות מהעוסקים בהן. החוקר מחפש ידע חדש ואילו המרצה מציג ידע קיים. אדם יכול להיות מרצה טוב פשוט כי הוא יודע איך להרצות. שנית, המחקר וההוראה מתחרים על אותו משאב – הזמן. בהכרח השקעה במחקר תבוא על חשבון הזמן המוקדש להוראה. לבסוף, מחקרים שבדקו את הקשר בין רמת ההוראה ורמת המחקר של אנשי אקדמיה מצאו כי קשר כזה אינו קיים. נרחיב מעט את הדיבור על כל נקודה.

טיעון ראשון: אין חפיפה בכישורים הנדרשים

ראשית, הוראה ומחקר הם מקצועות שונים זה מזה ודורשים מיומנויות שונות. נכון שגם חוקר טוב וגם מרצה טוב חייבים לשלוט בבסיס הידע הקיים, אך בזה הדמיון בינהם מסתיים. כדי להיות חוקר טוב עליך להיות מוכן לבלות שנים רבות לבד במעבדה ובספריה, לחזור שוב ושוב על ניסויים ממושכים אשר פעמים רבות נכשלים ולהיות מוכן לכך שעבודה של שנים תתגלה בסופו של דבר כמבוי סתום. לבסוף כשאתה מציג את תוצאות המחקר שלך אתה עושה זאת בפני קבוצה קטנה של עמיתים שכבר מכירים אותך ואת רוב פרטי המחקר שלך. עיקר האתגר במחקר הוא מציאת הידע ולא הצגת הידע. לעומת זאת, כדי להיות מרצה טוב עליך להיות מסוגל להסביר תחום רחב של ידע בצורה הדרגתית, מעניינת וברורה. חשוב מאוד, למשל, שמרצה ידע כיצד לדבר בפני קהל.
בניגוד לחוקר, האתגר העומד בפני המרצה הוא הצגת הידע. אכן, מרצים מעולים רבים, כמו למשל אל גור או ביל קלינטון, אינם חוקרים. לא מזמן שמעתי בטכניון הרצאה מעולה של איש העסקים שי אגסי על פרויקט המכונית החשמלית. מר אגסי לא נרתע מלהכנס לנושאים טכניים ועשה זאת בהצלחה רבה למרות שאינו חוקר. הוא פשוט שולט בחומר ויודע איך לדבר.

טיעון שני: מחסור בזמן ומשאבים

שנית, מחקר והוראה מתחרים על זמננו. מכיוון שגם הוראה וגם מחקר דורשים הרבה זמן, ובהכרח השקעה באחד תבוא על חשבון השני. חוקר צריך להשקיע הרבה זמן כדי להתעדכן בתחום המחקר שלו, כדי לנסוע ולהציג את עבודתו בכנסים, להפגש עם עמיתים, לבצע ניסויים, לנתח את התוצאות שלהם ולכתוב מאמרים. אבל אם הוא גם מרצה, הוא צריך גם להשקיע הרבה זמן בהכנת מערך השיעור, בהכנת ובדיקת תרגילים, עבודות ומבחנים ובייעוץ ועזרה לסטודנטים. את הזמן שהוא משקיע במחקר הוא יכול לנצל לשיפור חומר הלימוד, לשיפור רמת התרגילים ולקיצור מועד החזרת העבודות. בנוסף, חוקרים בכירים משקיעים הרבה מאוד זמן בחיפוש אחר מקורות מימון. הזמן הרב לגיוס כסף ודאי שאינו תורם דבר לרמת ההוראה.

טיעון שלישי: הממצאים האמפיריים

לבסוף, מחקרים הראו שאין כלל קשר בין רמת המחקר לרמת ההוראה. סדרת מחקרים שבוצעו באנגליה ואוסטרליה בין 1986 ל2001 בדקו האם יש קשר בין רמת המחקר כפי שהיא נמדדת לפי כמות הפרסומים לבין רמת ההוראה כפי שהיא נמדדת לפי משובי סטודנטים. המחקר בדק קרוב ל200 מרצים ב20 תחומי מחקר שונים (מדעים מדוייקים, מדעי הרוח ומדעי החברה). תוצאות המחקר הראו שמבחינה סטטיסטית אין כלל קשר בין רמת ההוראה לרמת המחקר. תוצאה זו היתה יציבה ללא תלות בתחום המחקר. על פי מחקר זה מרצים מעולים רבים או שאינם מפרסמים או שכמעט ואינם מפרסמים. קרוב לודאי שרמת המרצים האלה לא תפגע אם יפסיקו לעסוק במעט המחקר שהם מבצעים כעת.

מסקנות

לסיכום, תיארנו שלוש סיבות המסבירות מדוע מרצה טוב אינו חייב להיות חוקר. הסיבה הראשונה היא שמחקר והוראה הם מקצועות שונים הדורשים יכולות שונות. ייתכן שאדם יהיה מרצה טוב מבלי שתהיה לו הסבלנות להיות חוקר טוב. הסיבה השניה היא שההוראה והמחקר מתחרים בינהם על הזמן המוקצה למרצה. אם ישקיע זמן במחקר, יישאר לו פחות זמן למלא את חובותיו כמרצה. לבסוף, מחקרים הראו שבפועל אין כלל קשר בין רמת ההוראה לרמת המחקר. כלומר, ישנם מרצים טובים שמחקריהם אינם מתפרסמים. מסיבות אלה ברור שמרצה טוב אינו חייב להיות חוקר.

יש לך מה להגיד בנושא? הצטרף למועדון הדיונים (debate)

רוצה ללמוד להכין ולהציג נאומים? הירשם לקורס דיבור מול קהל