איך החוג לניהול משאבי טבע וסביבה רודף את הסטודנטים הלא-מרוצים שלו

נתחיל מהסוף: החוג לניהול באוניברסיטת חיפה לא בדיוק יודע כמה סטודנטים רשומים אצלו. לא אכפת לו אם הם מרוצים או לא, וכאשר סטודנט מתייאש מהרמה הנמוכה האוניברסיטה לא תפעל לשפר אותה אלא תרדוף את הסטודנט שנים.

בואו ניגש לסיפור המלא: לפני כמה שנים נרשמתי לתואר שני בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה. עוד לפני אמצע הסמסטר הבנתי שאני לא מרוצה מהלימודים (רמת סטודנטים נמוכה, מרצים שאף אחד לא שמע עליהם, אג’נדה פוליטית שמשפיעה על ההוראה) והחלטתי לעזוב.

ניגשתי למזכירות החוג והודעתי שאני מפסיק את הלימודים, ושאלתי איך עושים את זה.  המזכירה אמרה לי שאין משהו מיוחד שאני צרך לעשות, וכי היא תדאג לבטל את ההרשמה שלי לקורסים של סמסטר ב’.  היא גם אמרה שאם אני משנה את דעתי אני יכול עד תחילת הסמסטר.  חשבתי שבכך נגמר העניין.

אבל מסתבר שהם אמנם מלמדים ניהול משאבים אבל את ניהול המשאב הכי חשוב שלהם (הסטודנטים) הם לא באמת יודעים.  כנראה שהמזכירה לא באמת מחקה אותי, או שאולי יש עוד פרוצדורות שהייתי צריך לעשות והיא לא ידעה להגיד לי.  כך או כך, האוניברסיטה טענה שאני חייב לה כסף על שני סמסטרים. חשבתי אז שזו חוצפה קטנה – איך הם מעיזים לדרוש תשלום על מוצר פגום שאפילו לא קיבלתי – אבל התברר שזה הרבה יותר גרוע מזה.

מאז ועד היום, יותר משש שנים, האוניברסיטה רודפת אותי על התשלום לסמסטר ההוא. אחרי טלפונים מציקים התחילו להגיע מכתבים מעורכי דין, ותביעות והמון בלגאנים שלאף אחד אין ראש אליהם. נסיונות לדבר איתם בטלפון נכשלו (לך תשיג מהם מענה לטלפון) ושני ביקורים בקמפוס בשעות הפעולה המוצהרות גם הם הביאו להמתנה מול דלת נעולה.

ואני שואל אתכם קוראים יקרים: מה אתם הייתם עושים?  האם אפשר לסמוך על מוסד שמתנהל כך להכשיר בניהול?  האם הם כל כך נואשים לסטודנטים שהם רודפים גם את אלו שלא רוצים ללמוד במוסד?