למה השמאל חייב גנרל בראש כדי להצליח

במאמר זה אני אראה שרק גנרל, רצוי עם דרגות רא”ל ורקורד מוכח של הצלחה, יכול לנצח בבחירות עבור השמאל.  ואם אין אחד כזה בהישג יד (ואני מדבר אליך, אייזנקוט) אז גם ניצחון על נתניהו יושג כנראה בבית המשפט ולא בקלפי. וחבל.  למה?

נתחיל במספרים…

כי מפלגות השמאל שלא הונהגו על ידי גנרלים עשו וואחד קופה אלקטורלית מדהימה בעשורים האחרונים…

בחמישים שנה האחרונות השמאל ניצח 3 וחצי פעמים: רבין 76, רבין 93, ברק 99 וחצי גנץ 2020. באמצע הוא הפסיד עם פרס (77, 81, 84, 88, 96) מצנע, פואד, פרץ (06, 20), חיימוביץ, הרצוג, גנץ (19,19) ומי-שלא-יהיה-בפעם-הקרובה. במלים אחרות – גם אלוף (מצנע) או תת אלוף (פואד) או סרן (בוזי’ ופרץ) לא מספיקים. רק רב אלוף, וגם זה לא בטוח.

ועכשיו נסתכל על הסיבות

השמאל מציע היום את אותה עסקת ‘סוף לכיבוש’ שהוא הציע עם רבין ב-92: שטחים תמורת שלום. העניין הוא שאז הוא הציע עסקה אטרקטיבית והיום פחות. א. כי אז חשבנו שניתן שטחים ונקבל שלום, וכיום ברור לנו שגם אם ניתן שטחים נקבל… טוב לא ברור בדיוק מה, אבל בהחלט לא שלום. ב. כי אז היו לנו משמעותית יותר שטחים לתת – מאז 1993 פינינו את השטחים האטרקטיביים באמת לפינוי (שכם, ג’נין, עזה) והיום נצטרך לפנות שטחים שדווקא סבבה לנו להחזיק (בקעת הירדן) או אפילו כואב לנו לפנות (התנחלויות).

לפיכך ברור שנקודת המוצא של השמאל הרבה פחות אטרקטיבית, ולכן הוא צריך לפצות בהבטחה מוגדלת של ‘בטחון’.  הבטחה כזו מחייבת אדם שהוכיח את היכולת שלו בלהביא בטחון (או לפחות להילחם בערבים ולהבטיח ניצחון.

בדיבייט הפנימי של השמאל ברור שגנרל מגיע עם מעט מאד מערכי הליבה של השמאל: שיוויון, מעמד נשים, קבלת מיעוטים, פתיחות מגדרית וכד’.  אבל הדבר האחד שהוא כן מביא זה היכולת לפנות לקהלים שמחוץ ל’בייס המסורתי של השמאל. במילים אחרות, את היכולת לנצח.