נאום כתוב – סירוס כימי של עברייני מין

נאום כתוב מאת א. שאלתיאל שהוצג במסגרת קורס נאומים לפני קהל. 

סירוס עברייני מין הוא נושא רלוונטי לחברה הישראלית שעלה שוב לכותרות לאחר בריחתו שלבני סלע לפני כשנה וחצי. מחקרים רבים בבריטניה וניסויים במדינות רבות הוכיחו שסירוס כימי שלעברייני מין מדכא את היצר המיני שלהם ומאפשר שיקום מוצלח, כך שעברייני המין יוכלו לחזור לחברה המתוקנת בלי היכולת לפגוע בסביבתם ובמיוחד בילדים קטנים ובנשים.

בני סלע הורשע בעסקת טיעון ב13 אישומים,( 7 מקרים נוספים נמחקו בגלל ראיות דלות). העונש המצטבר על האישומים בהם הוא הורשע הוא 220 שנה, בני סלע הודה שיש לו בעיה מינית ואף ביקש בעצמו סירוס כימי.

אדבר על עברייני המין, על הטיפול היעיל בעבריינים הללו ועל ההתמודדות הנוכחית עמם.

הבעייתיות של שיקום פדופילים

נתונים רשמיים מראים כי 10-15 אחוז מעברייני המין יתקפו שוב תוך תקופה של חמש שנים מיום שחרורם. הנתונים האמיתיים, אומרים המומחים, גבוהים בהרבה, שכן ישנם עברייני מין שאינם נתפסים, קורבנות שלא מתלוננים ועבירות שלא מדווחות. אתמקד בפדופיליה מאחר שזו הפרעה פסיכיאטרית בעלת שיעור הרצידיביזם – חזרה על הפשיעה, הגבוה ביותר בקרב עברייני המין.

הפדופיליה היא קשר בעל אופי מיני בין אדם מבוגר למעלה מגיל -16 שתוקף ילדים בני 13 ומטה. ההבדל בין התוקף לקורבן הוא לפחות חמש שנים הפדופיליה יכולה לסוב סביב מושא מיני מסוים, אקט מיני מסוים או עוררות מינית וריגוש מיני כלפי חפץ שבעיני הפדופיל יש לו משמעות מינית ורגשית. הפדופיל עסוק בדרך כלל במחשבות בנוגע להשגת סיפוקו המיני במידה כזו שעיסוק זה מסיח את דעתו, אחריותו ועיסוקיו האחרים ופוגע בו ובסביבה הקרובה לו. יש כאן מחשבות חודרניות שמפריעות לתפקוד הרגיל של אותו אדם.

כדוגמת פדופיל מסוים שנהג לקחת ילדים לבתי מלון ולבצע בהם חוקן, הוא טען שאמו נהגה לבצע חוקן בגופו כשהיה ילד, והעיסוק בעניין הפך לאובססיה חיונית מבחינתו. כיום הוא מטופל בתרופות לדיכוי המיניות.

“הפדופיל מהדרום”אנס שלוש ילדות באכזריות רבה, תוך שהוא כופת את ידיהן ורגליהן, וסותם את פיהן. בחקירתו אמר: “הייתי יוצא להסתכל על ילדים וילדות ומתחיל לחשוב מה לעשות. התחלתי לחשוב מה קורה לי בקטע עם ילדה. הרגשתי מכושף. הייתי חולם כל לילה על ילדים, וזה היה משגע אותי”.

הנתונים האמריקאים מראים כי מבין הפדופילים המסרבים להיעזר בטיפול, 58% שבים לביצוע הפשעים.

ישנם מספר פתרונות לטיפול בעברייני מין:

פתרון 1: טיפול נפשי
הטיפול פועל בגישה ההתנהגותית-קוגנטיבית, מטרת הגישה הקניית דפוסי חשיבה ופיתוח שיטות לשליטה עצמית. תוכנית הטיפול כוללת טיפול קבוצתי או פרטני.
עבריינים רבים מסרבים להשתתף בתוכנית טיפולית שכזו.

פתרון 2 : שיקום בבתי הסוהר ובמוסדות נעולים
שיקום זה כולל סיוע בהשתלבות בכלא או במוסד – טיפול פרטני, קבוצתי וקהילתי, מניעת נזקי מאסר הקניית כלים מתקנים באמצעות טיפול והכנה לשחרור בשיתוף אגפי שיקום לשם שילוב בקהילה, אפשרות להוסטל ושילוב תעסוקתי.

מתוך יותר מאלף אסירים עברייני מין, רק כמאה עוברים טיפול אינטנסיבי בכלא.
כיום שיקום עברייני מין הוא נקודת חולשה בתהליך השיקום של השב”ס, שכן יש מחסור בעובדים בעלי הכשרה ייעודית לטיפול בעברייני מין. 

פתרון 3: סירוס כימי עליו אדבר בהרחבה:
בעשור האחרון, עם הבנה מתגברת למקורות האורגניים, הביולוגיים, של ההפרעה- הסירוס הכימי התברר כפתרון יעיל. הסירוס נעשה באמצעות תרופות שמורידות את הדחף המיני ומעלות עכבות, בעקבות השימוש בהן, חלה ירידה דרמטית בייצור של טסטוסטרון, בדחף המיני ובעצם העוררות המינית.

ההיבט הכלכלי:

עלות טיפול תרופתי נאמדת בכ-3200 ₪ בשנה למטופל. המטופל מקבל זריקה אחת לחודש לשארית חייו, ישנה גם אפשרות להחדרת שבב מיוחד לגוף שמפריש באופן אוטומטי את התרופה מדי חודש. ישנם עבריינים הדורשים לעבור סירוס מוחלט על מנת לחיות חיים רגילים ושקטים. עלות טיפול בפסיכותרפיה קבוצתית הוא פי שלוש- 9800 ₪ בשנה הראשונה, ו5,300 בשנה השנייה והשלישית.הטיפול לא הוכח כיעיל לכל המשתתפים בו.

חוקים בארץ ובעולם:

על העבריין לרצות ולדרוש סירוס כימי מאחר שהחוק אינו מאפשר סירוס בכפייה. שלמות גופו של העבריין היא ערך כמעט מקודש. שלמות גופו של הקורבן לא נלקחת בחשבון כאן. המדינה מוכנה להוציא הון תועפות על כליאה שאינה פותרת דבר, אבל לא לממן פתרון הגיוני, יעיל וצודק. הדחף הפדופילי לא נרגע מאחורי סורגים. הדבר היחיד שנרגע הוא הצורך של החברה בנקמה, וכשפדופיל משתחרר, מעגל האימה יכול להתחיל מחדש. עבריינים המוכנים לעבור מרצונם סירוס כימי וטיפול זוכים לפריבילגיות בתנאי מאסרם. הפחתת תקופת המאסר, ביקורים וחופשות.

בצרפת, יש תוכנית להקים בית חולים מיוחד, שבו עברייני מין מורשעים יעברו סירוס כימי, בטרם ישוחררו מהכלא. אשר יחל לפעול ב-2009. זאת בעקבות פרשת חטיפה ואונס שעוררה סערה גדולה, במסגרתה פדופיל מורשע אנס ילד כבן 5, לאחר ששוחרר מהכלא בתום 18 שנות מאסר. וזאת לאחר שקיבל כדורי ויאגרה באופן שוטף עוד כשהיה בכלא.

ישנה הצעת חוק מאוקטובר 2007 שאושרה עד כה בקריאה טרומית, בתי משפט יוכלו לחייב פדופילים בסירוס כימי. ויוקם מאגר מידע פתוח לציבור ובו פרטים מלאים על הפדופילים. המאגר יכלול את שמם, כינויים, תמונתם, מקום עבודתם, כתובתם באינטרנט ופרטי עבירות המין שלהם. חוק זה מיושם מספר שנים במדינות המערב ונקרא חוק מייגן. החוק הוכח כלא יעיל לחלוטין הן לסביבה והן לשיקום העבריין ושילובו מחדש בקהילה. הוא מיושם באופן חלקי ביותר גם בארץ.

לסיכום

פדופיליה הינה מחלה פסיכיאטרית, וכמחלה פסיכיאטרית הטיפול היעיל היחיד עבורה הוא סירוס כימי. מאסר אינו יעיל מאחר שאחוזים ניכרים של העבריינים חוזרים על פשיעתם לאחר השחרור. עלות החזקת העבריינים ושיקומם בכלא גבוהה במיוחד ומשום כך לא ניתן לתת טיפול לכולם, בנוסף, עלות הטיפול הנפשי הנדרש גבוה פי שלוש מעלות הטיפול התרופתי. חוק מייגן של רישום שמות העבריינים ופיקוח עליהם נמצא כלא אפקטיבי הן לסביבה והן לשיקום העבריין ושילובו בקהילה. ועל כן בכדי שנוכל לישון בשקט, ולשם שיקום עבריינים ויצירת חיים נורמאלים ובריאים עבורם, יש לאפשר סירוס כימי של עברייני מין.
{C}

יש לך מה להגיד בנושא? הצטרף למועדון דיונים ונאומים