דיבייט ניתוח

ניתן להגיע לדיבייט כזה מהצעת-סדר כגון “בית זה מאמין בכנות כוונותיו של יאסר ערפאת”.  באופן ברור למדי הממשלה תטען כי יאסר ערפאת הינו אדם אמין ואילו האופוזיציה תטען את ההיפך- אין צורך להגדיר יותר מדי בדיבייט זה.

דוגמה מורכבת מעט יותר, מתוך אליפות האולם לאוניברסיטאות 1999, היא ההצעה :This house believes that globalization marginalizes the poor” או “בית זה מאמין כי הגלובליזציה דוחקת את העניים לשוליים”, בתרגום חופשי.  במקרה זה, בבואנו לעשות דיבייט כללי, ישנם כמה מושגים שאותם עלינו להגדיר.  ראשית, מהי בדיוק גלובליזציה?  המושג הינו כה רחב עד כי הממשלה רשאית ואף צריכה להוריד אותו מעט לגובה הקרקע, ולהגביל את הדיבייט, באמצעות ההגדרה, למשהו מצומצם יותר.  הדיון יכול לסוב על פעילותן של חברות רב לאומיות כגון מיקרוסופט או מקדונלדס, לחילופין הוא יכול לעסוק בדה-רגולציה  של הכלכלות כמקור לסכנה מספקולנטים כפי שקרה במשבר המטבע ברוסיה.  בנוסף, האם הדיון עוסק בדחיקה לשוליים באופן כלכלי, שבו העניים נעשים עניים יותר, או באופן פוליטי, למשל עקב תת ייצוג ודומינציה של העניים בידי העשירים.  ומיהם בעצם העניים?  העניים בישראל?  מדינות העולם השלישי הרעבות? תושביהן?

בתיאוריה, ניתן היה להכניס את כל הסוגיות האלו לתוך דיבייט אחד, אולם בפועל, בהינתן 14 דקות נאום לכל קבוצה, לדבר על רב-לאומיות, כלכלה בינלאומית, הגדרה עצמית, נטל החוב של העולם השלישי ושוק העבודה בישראל, יהיה לחוץ ביותר.  אם תתעקש הממשלה לדבר על כל הנושאים הללו היא לא תוכל בשום אופן לתת ניתוח עומק עם נימוקים רציניים.  לפיכך, במצב שכזה, נדרש מהדובר הראשון לצמצם את הדיבייט למסגרת צרה יותר.