ראיון: נאומי אריק שרון (ראיון לזיכרו)
למרות שאריק שרון היה ידוע כנואם כיכרות משלהב, באופן מעניין הוא לא ממש השאיר מאחוריו איזו מורשת רטורית. למעשה, הנאום היחיד שלו שרוב הציבור זוכר הוא השאגות שלו ‘מי בעד חיסול הטרור?!’ איתן השתיק את יצחק שמיר בועידת הליכוד ב-1990. מי שממש מתאמץ ייזכור גם את הנאום שלו על תוכנית ההתנתקות שפרחחי הועידה חתכו באמצעות ניתוק המיקרופון שלו. |
בראיון שלי בערוץ הכנסת אני מנתח ביחד עם ספי עובדיה את הנאומים של שרון ומסביר איך המנהיג הכריזמטי הזה היה נואם כל כך אפור.
מה שאפשר לראות ברגע שמסתכלים על הנאומים שלו זה ששרון הירבה להקריא נאומים מהדף, דבר שהרג את הכריזמה שלו, את חוש ההומור שלו, ואת הנוכחות שלו. הקראת נאומים תמיד יוצרת בעיה – הקשר עין נפגע מההסתכלות למטה, האינטונציה נחלשת כי קצב הדיבור מוכתב מקצב הקריאה ולא מהחיבור הרגשי לנושא, גם אי אפשר לנוע מהדוכן. צריך כישרון בימתי מיוחד (כמו של אובמה) והמון חזרות (כמו של ביבי) כדי לגרום לה להיראות טבעית ומשכנעת.
אריק שרון, קצת כמו שמעון פרס לאורך רוב שנותיו, פשוט לא התייחס לנאום כאומנות שעליו לשלוט בה. הוא ראה בכישרון הנאום של נתניהו סוג של פינוק, וחשב שמנהיג צריך להימדד במה שהוא עושה ולא באיך שהוא מדבר. אפשר להסכים שהגישה הזו לא מנעה ממנו להגיע עד לראש הפירמידה, אבל ייתכן שאם היה משקיע קצת יותר מחשבה במה שהוא אומר הוא היה מסתבך פחות בדרך…
תָג:ניתוח הופעה, פוליטיקאים, קמפיין, ראיון