ראיון: בוז’י הרצוג וציפי ליבני – הפכים בקמפיין
זה קצת לא הוגן להשוות את ציפי ליבני לבוז’י הרצוג בתחום הדיבור מול קהל.
כי על אף שהרצוג פוליטיקאי מממולח ב-1-על-1, הוא כנראה אחד הדוברים הכי פחות מוצלחים שעמדו בראש מפלגה בשנים האחרונות (משה כחלון מתחרה על התואר). ליבני לעומת זאת היא אחת הדוברות הכי מצחיקות, אגרסיביות ובעלות נוכחות שראינו בארץ, והיא הולכת ומשתפרת.
אבל ערוץ הכנסת ביקשו מאיתנו תחקיר על ההבדל ביניהם, והפער הזה הוא הזדמנות למידה מצויינת עבור כל מי שרוצה להשתפר.
המפתח לשיפור: תלמד, תלמד, תלמד
ציפי ליבני לא נולדה דוברת מבריקה. היא פשוט לומדת ולומדת, ומשתפרת מקמפיין לקמפיין. מי שזוכר אותה כמנכ”לית רשות החברות הממשלתיות בשנות ה-90 יידהם מההבדל. ליבני עובדת זה שנים עם צוות הבחירות שליווה את שרון (ראובן אדלר, אייל ארד וכד’) והיא כנראה רכשה שם את שתי היכולות המנוגדות של לעצור ולהקשיב לביקורת בונה, ומצד שני להסתער בלי מעצורים על מי שמולך.
גם הרצוג לומד ומשתפר, הבעיה היא שהוא התחיל את התהליך רק לפני כמה חודשים. והוא כנראה רק אוסף טיפים ולא מקיים תהליך מאורגן. גם בכלל לא ברור עם מי הוא מתייעץ, אבל זה כנראה לא עם מומחה.
אז הרצוג הצליח להשתפר בטכניקת ‘קריאה לפעולה’ (כך מדליפים לי מקורות בוגרי ביה”ס בתוך הקמפיין), והוא קצת יותר מסודר ממה שהיה, והוא אפילו מנסה להרים את הקול מדי פעם.
וזה בלי ספק יותר טוב מכפי שהוא היה בפריימריז, אבל מה שהספיק נגד שלי יחימוביץ כנראה לא מספיק נגד נתניהו, לפיד ובנט.
זה חוסר אחריות להזניח את ההופעה שלך
תיקון של אופן הדיבור הוא לא דבר קליל ודורש ליווי מקצועי ולא מעט תירגול. אפשר להבין מדוע אנשים רגילים, בוחרים לדחות את הטיפול בו לפעם אחרת. מה שקשה יותר להבין זה איך פוליטיקאי מקצועי וותיק כמו הרצוג הזניח את הטיפול בבעיה זו שמלווה אותו מיומו הראשון בפוליטיקה. ההסבר היחיד הוא שהרצוג עומד בראש מפלגה שמרבה לבחור פוליטיקאים עם לקות דיבור קלה כמו הצמדות לטון מריר באופן קבוע (קודמתו בתפקיד), קול צווחני (הקודם שלה), שפתות קל (ס’ שנשמעת כמו פ’, כמו במילים אהוד’ ו-פ’ואד) אצל הקודמים לקודם, ונטיה להיכנס לתחרות צעקות מול קהל עויין אצל זה שלפניהם.
לא הגיע הזמן שמפלגת העבודה תתחיל להקדיש קצת יותר תשומת לב לאיך שהיא נשמעת?
