ראיון: פוליטיקאים שלא אומרים כלום
הנה ראיון שלי אצל אורית לביא-נשיאל על תופעת הפוליטיקאים-שלא-אומרים-כלום שהתפשטה בעקבות חטיפת 3 הנערים.
מעבר לראיון עצמו רציתי לתת גם כמה הסברים קצת יותר מעמיקים על איך קרה שפוליטיקאים ישראלים מרבים כל כך לדבר במשפטים שאין להם משמעות (בחו”ל זה לא ככה) וגם לתת כמה טיפים.
אז בתור התחלה: למה פוליטיקאים אומרים כלום?
- מתוך הרגל
משפטים חסרי משמעות הם סוג של הרגל רע, שכולם עושים בגלל שכולם עושים. יש הרבה מאד הרגלים רעים שאני פוגש בקורסים שלי ומגיעים מקבוצות מוגדרות: תלמידים חרדים נוטים להתנדנד קדימה ואחורה, אנשי היי-טק יהרגו את הקהל עם מצגת באנגלית, עולים מצרפת יעשו שמיניות באוויר כדי לדבר עברית גבוהה – ופוליטיקאים יגידו קלישאות חסרות משמעות.
כאשר כולם בסביבה שלך עושים את זה אז זה פתאום נראה רגיל ונורמלי. וכאשר אתה עושה את זה, אז זה גם הופך להרגל ולכן עוד יותר נראה לך רגיל. אז מה עם הקהלמסתכל עליך במבט בוהה? - מחוסר חשיבה ביקורתית
משפטים חסרי משמעות כנראה היו כאן תמיד, אבל הם קיבלו קפיצת מדרגה מאז שטכניקת ‘דף המסרים’ נכנסה לז’רגון הפוליטי שלנו בשנות התשעים. הכוונה היא לכמה נקודות שמכתיב מנהיג המפלגה (או, סביר יותר, היועץ האמריקאי שלו) וכל הדוברים צריכים להיצמד אליו.
ומכיוון שדף המסרים לא נועד לקדם ראיון אינפורמטיבי, אלא לחזור כמו תוכי, ומכיוון שהדף מסרים מועבר לדוברים הפחות מוכשרים של המפלגה, אז הם לא יגידו שום דבר מעניין או בעל משמעות כי הם א. לא צריכים ו-ב. לא רשאים. - מחוסר תרבות דיון
פוליטיקאים יכולים להגיד משפטים חסרי משמעות, כי ‘התקשורת’ (שזה בעיקר המראיינים) לא גורמים להם לשלם על זה מחיר. חשוב לי להדגיש שאני לא טוען שאין תקשורת נושכת בארץ – מראיינים יישאלו את כל השאלות הקשות על הנושאים האקטואליים. אבל הם לא ישימו לב האם התשובות שהם קיבלו אומרות משהו – ובמידה והן לא אומרות, הם לא ישקפו זאת למרואיין והקהל.
מתי לדוגמה שמענו מראיין אומר “כבוד השר, אתה יודע שאני והצופים בבית לא קיבלנו מהתשובה הזו שום מידע, נכון?”
איך לגרום להם להתחיל לדבר דברים בעלי משמעות?
כשאני עובד עם פוליטיקאים אני צריך תמיד להכין אותם לאפשרות של התקלה, של מצב שבו הם חייבים לדבר על נושא שהם לא התכוננו או שאמרו עליו כבר הכל. ישנן כמה טכניקות לעשות את זה, שאת רובן אי אפשר ללמד במאמר, אבל הנה שתיים חמודות שאפשר
תן הסבר: למה זה ככה?
רוב האמירות חסרות המשמעות יכלו להפוך לדברי טעם של ממש אם הראש-המדבר היה מסביר מה המשמעות שלהן ומה הן אומרות. לדוגמה – אם הוא אומר ‘זו סיטואציה חמורה ביותר’, היה אפשר להסביר מה הופך אותה לחמורה ביותר (כי החטופים נמצאים בתא שטח מאד גדול וללא גבולות טבעיים), או להסביר מה המשמעות של היותה חמורה ביותר (שאנחנו נצטרך לקיים מבצע צבאי גדול שעשוי לעלות בחיי אדם, או להיפך, שנצטרך לשחרר רוצחים שוב).
הדרך להתאמן על זה היא דווקא בכתב: בכל פעם שכותבים נאום או מאמר פשוט להתרגל להוסיף את המילה ‘כי’ לאחר כל קלישאה. המשך המשפט כבר יהפוך את הקלישאה למשפט עם משמעות.
תן לי ציטוט
רוב הקלישאות אמנם נכונות, אבל רוב הקלישאות גם מעבירות מסר חסר משמעות יכולות להפוך
דרך מצויינת להימנע מקלישאות היא פשוט לתת דוגמה של אותה קלישאה. זה הופך את המעורפל למוחשי ונותן נופך אישי לאמירה. לדוגמה, סגן השר שמתאר את גבורתם של ההורים יכול לצטט משפט שהם אמרו (נניח ‘אני לא מוכנה שהבן שלי יהיה גלעד שליט 2’, או להיפך ‘תעשו הכל למצוא את החוטפים אבל אל תשחררו עוד רוצחים’). הציטוט נותן אותנטיות לדובר, אבל גם גורם לו להישמע כמו מישהו שנמצא בדיאלוג ובהקשבה.
לטכניקות מתקדמות לדיבור מול קהל – התקשרו 077-8200201
