שלושה קמפוסים: ההיסטוריה של ביה”ס לדיבור מול קהל

מה הספקנו בעשר שנים: סיפור בשלושה  קמפוסים

הקורסים הראשונים שלנו התקיימו בסמינר הקיבוצים.  בהתחלה שכרתי כיתות לפי שעה – איזה כיתות – כיתה אחת וגם זה בקושי.  השיעורים היו צריכים לזוז ברחבי הקמפוס בכל מחזור, לפי הזמינות של החדרים, ובכל חג, כשהסמינר היה נסגר, הייתי צריך למצוא מקום חלופי לשבוע-שבועיים.

בפסח 2009 הסמינר היה צריך להיסגר לשלושה שבועות, וזה היה מכה מאד קשה בשבילי, כי היה מאד מסובך למצוא מקום חלופי לחצי קורס.

אבל בצירוף מקרים מעניין בדיוק אז פנה אלי המהנדס שאול עזורי, בוגר טרי (הם כולם היו אז בוגרים טריים כי הקורסים היו חדשים..) של מחזור אוקטובר 2008 וסיפר לי שבבניין משרדים של המשפחה שלו מתפנה אולם גדול שלדעתו יכול להפוך אותי מ’בחור שעושה קורסים’  ל’בית ספר אמיתי’.  ‘הגיע הזמן שתממש את הפוטנציאל שלך’, הוא אמר.

זה היה חתיכת שינוי חשיבתי.  עד אז באמת לא חשבתי על עצמי כבית ספר, וזה חייב השקעה גדולה, אבל זה היה מאד מפתה – ואני במילא הייתי תקוע עם איפה לעשות שיעורים בפסח – אז קפצתי למים – לרחוב התעש 8.

המשרד הראשון ברחוב התעש.

הוא היה  מאד יפה וביתי. אולי כי הבניין היה בניין משרדים אנונימי ברמתג ן, והיה חשוב לתת הרגשה חמה.  היה  שם אולם אחד, ומשרד אחד, ופינת קפה – אולי לא מספק להיקרא בית ספר, אבל זה כבר לא היה רק ‘גיא יריב עושה קורסים’.

והשינוי הפיזי הפך לשינוי חשיבתי, ושינוי אירגוני.  למשל התחלתי לקיים מפגשים לבוגרים, פשוט כי היה לי מקום שלא היה צריך לשלם עליו.  וגם התחלתי להתרחב בכח אדם.

אשת הצוות הראשונה שלנו היתה הפסיכולוגית שלנו ד”ר יעל שלזינגר. בוגרת מחזור יולי 2010, שהתחילה לעשות סדנאות CBT לחרדה חברתית, וממשיכה בזה עד היום.  בהשפעתה התחלתי לחפש גם מזכירת בית ספר שתעשה מכירות, ובאוקטובר אותה שנה התחילה לעבוד אצלי מרים (מימי) בלום, שדי מהר הפכה להיות מאד דומיננטית בקשר בין בית הספר לתלמידים, ובחמש השנים הבאות עיצבה את דינמיקת ה-‘גיא הוא השוטר הקשוח שמציב לתלמידים דרישות ומשיג יעדים, ואני השוטר הטוב שעוזר כשקשה’ – דינמיקה שממשיכה עד היום ועוזרת לתלמידים להשיג מטרות שלפעמים קשה להם לדמיין שיצליחו כשהם נרשמים.

הקמפוס הנוכחי – רחוב ביאליק 127 בבורסה

אחרי שנתיים נוספות גדלנו מדי, וב-2011 היינו צריכים לעבור שוב.

חיפשנו מקום מרכזי ונגיש במיוחד, למדו אצלנו תלמידים מכל הארץ – ממצפה רמון בדרום ועד קרית שמונה בצפון.  היינו צריכים מקום עם חניה נוחה למנכ”לים, אבל גם קירבה לרכבת ומסוף אוטובוסים עבור חיילים וקצינים, ואחרי הרבה חיפושים והתלבטויות בחרנו במקום (ששימש עד אז חנות ספורט גדולה…) ברחוב ביאליק ברמת גן.  500 מטר לעליה לאיילון, 8 דקות הליכה לרכבת, ועוד דקה נוספת למסוף ארלוזורוב. ובאמת מאז למדו אצלנו תלמידים עוד הרבה יותר דרומה ממצפה רמון וצפונה מקרית שמונה (מג’דל שאמס, למי שתוהה כמה צפונה עוד יש).

…וגם הצוות גדל

ב-2012 התחילה לעבוד איתנו ורד פורבס, המורה לפיתוח קול, ושהיתה גם הפעם האחרונה שהצטרף עובד שאיננו בוגר בית הספר

במהלך מבצע ‘צוק איתן’ ב-2014, עברנו משבר קשה, שהביא את בית הספר לסף סגירה.  למרבה המזל באותה תקופה למד אצלנו רו”ח ניר כספי, שהיה תלמיד מצטיין, בין היתר בגלל שהיה עוזר לכל התלמידים האחרים בכיתה. כרואה חשבון מנוסה הוא גם עזר לייצב את תזרים המזומנים ולעבור אית המלחמה בשלום, וכשחזרה השיגרה הוא גילה שהעזרה לאחרים מאד עוזרת לו.

וכך כשניר שסיים את הקורס  שהקים את מפגשי התירגול והתיגבור – מסגרת ייחודית שמאפשרת לבוגרים להמשיך ולחנוך תלמידים, וכך לקבל הזדמנות לתירגול ולמידה, ובו בזמן נותנת לתלמידים עוד תמיכה, הדרכה וליווי.

ב-2015 היתה התרחבות שהביאה לבית הספר את איתי, איתן ומור, כלומר רוב הצוות הקבוע שלנו.

איתי רוזנברג החליף את מימי כיועץ לימודים, ואח”כ כמנהל הייעוץ והרישום.  איתי מביא איתו לא רק תואר בפסיכולוגיה והסמכות באימון והנחיית קבוצות, אלא גם את הסדר והאירגון שאיפשרו לנו להרחיב את הצוות. איתי היה מראשוני החונכים שלנו, בהמשך הפך להיות מראשוני המדריכים שלנו שעבדו בחוץ, והיום הוא מעביר הדרכות לאירגונים חיצוניים על בסיס קבוע.

קצת אחריו הצטרף אלינו איתן מלקר (מחזור יוני 2015). בהתחלה כיועץ לימודים, אבל די מהר גילינו שבתור ‘שחקן נשמה’ הוא מתאים הרבה יותר את מפגשי התירגול והתיגבור שמאד התרחבו תחת הנחייתו. ‘שחקן נשמה’  זה מושג בכדורסל שמתאר מי שמוכן להתאבד על כל משימה אבודה, ואיתן הוא בדיוק זה שלא ירפה מאף תלמיד מתקשה, ויישב איתו שעות אם צריך – יעודד, יחמיא, יידחוף ולא יוותר עד שהתלמיד עומד בהצלחה מול הקהל.

בחצי השנה האחרונה נוספו אלינו שני חברי הצוות האחרונים (לבינתיים): שי ואילנה.

אילנה טילו, עורכת דין שלא אוהבת שיזכירו לה שהיא כזו, התחילה לעבוד בבית הספר כבר במהלך לימודיה בקורס (מחזור מרץ 2017) דוקא בצד האדמיניסטרטיבי- היא היתה אחראית להשיג לנו מעמד ספק מאושר במשרד הבטחון וגופים נוספים. אחרי סיום הקורס היא החליטה שעבודה עם אנשים הרבה יותר מוצאת חן בעיניה מעבודה עם מסמכים, וכיום היא יועצת לימודים ומאבחנת.

אחרון חביב הוא שי, או ‘הרב שי בן-אודיז‘ כמו שקוראים לו ביישוב בת-חן שם הוא רב היישוב.  שי אחראי כיום על הקשר עם הבוגרים, שזה די דומה לדבריו לניהול קהילה כרב.  צריך להיות שם בשבילם כשהם צריכים אותך, להזכיר את עצמך מדי פעם, במיוחד בהזדמנוית חגיגיות, ולתמוך בהם לאורך הדרך.

תוכניות לעתיד

בשנים הקרובות אנחנו מצפים שבית הספר ימשיך לגדול, ובמיוחד להתמקד בשלוש מגמות שאנחנו שמים עליהן דגש

• החרחבת הפעילויות לבוגרים – התחלנו להגדיל את המסגרות להעצים את הבוגרים.  לפורום הבוגרים החודשי, ולמפגשי התיגבור השבועיים, אנחנו מוסיפים מועדון דיבייט שיתקיים פעמיים בחודש, סדנת ‘קהלי ענק’ להכנת בוגרים לכנסים ואירועים גדולים, ‘סדנת-סדנאות’ שתכשיר בוגרים העברת סדנאות משל עצמם, ועוד.
• העמקת התמיכה בתלמידים – מפגשי התיגבור הולכים ונעשים מקצועיים יותר ויותר, בין היתר בזכות התגבשות קהילת חונכים, שעוברים הדרכות קבועות וכך הופכים בהדרגה לאנשי מקצוע אמיתיים.
• התרחבות גיאוגרפית ומסחרית – אנחנו מביאים את הקורסים שלנו ליותר ויותר מקומות.  בשנה החולפת שלחנו מדריכים ל-30 אירגונים וחברות, ואנחנו מצפים להכפיל את המספר הזה.  בשנים הבאות סביר שנפתח סניפים נוספים בירושלים ובצפון.