פחד קהל מול קהלי ענק

סיפור על חוויית פחד קהל מול קהלי ענק:
הרציתי אתמול בכנס של לשכת עורכי הדין, ובזכות זה שהגעתי מוקדם ומצאתי את עצמי צופה בכיתת אמן של ניהול משברים. מסתבר שהזמרת ששרה את ההמנון בטכס השבעת הלשכה, מאיה אברהם, פספסה את השורה ‘נפש יהודי הומיה’. עורכי הדין מימין תקפו את הלשכה ה’אנטי-ציונית’. העיתונים כתבו, הצייצנים הגיבו. משבר.
יו”ר המחוז, אלעד דנוך, נאם לפני וניסה להסביר לעורכי הדין הזועמים שזו היתה טעות אנוש. הזמרת פשוט התרגשה. היא גם כתבה את זה בפייסבוק וסיפרה לעיתונים. קורה. זה היה מרשים איך הוא ניהל את זה.
אבל אני הסתכלתי על עורכי הדין בקהל, וראיתי כמה אף אחד מהם לא קלט את הצד האנושי של העניין. את הלחץ שקהל גדול מפעיל גם על זמרת מנוסה. הם ראו בזה פרובוקציה פוליטית ולא הצליחו לראות את הלחץ.
למה הם לא ראו?
כי אנשים, כולל כאלו עם פחד קהל חריף, פשוט לא טובים בלראות פחד קהל של אנשים אחרים. הם העדיפו לראות על הבמה ‘שמאלנית בוגדת’ מאשר זמרת שפספסה שורה.
וזה לקח שאני תמיד נותן לתלמידים שלי בשיעור הראשון של הקורס, הקהל לא רואה את הפחד קהל שלך אפילו כשהוא מרגיש לך הכי בולט בעולם.
הטיפ הכי יסודי בהופעה בכנסים ואירועים גדולים זה להגיע הרבה לפני הזמן. לא רק בשביל ההכנה ולמנוע בלתמ”ים – זה בשביל לשמוע את הדוברים לפניך.
זה נותן לך היכרות הקהל שלך ועוזר לך לדעת מה עם איזה רגשות ומידע הם מגיעים להופעה שלך.
אבל לפעמים אתה מקבל הרבה יותר – אתה מקבל דוגמה שמשנה את כל ההרצאה שתכננת.