במאמר הקודם, שבו למדנו מהן שאלות רטוריות ואיך להפיק מהן את המקסימום, הוסבר שזה כלי חזק מאד, וכמו כל כלי חזק הוא יכול להיות מסוכן. במאמר זה נבין יותר לעומק את סוגי הסכנות התמונות בשאלות רטוריות ואיך להמנע מהן.

ככלל, הסכנות משאלות רטוריות ייקטנו ככל שהדובר יותר דומיננטי ביחס לקהל. כאשר הדובר נמצא באותו מישור כמו הקהל, למשל כשיושבים במעגל, הסיכון הוא מירבי וצריך לנקוט זהירות מיוחדת בשאלות רטוריות. לעומת זאת, כאשר יש לדובר מערכת הגברה, רק שאלות רטוריות גרועות בצורה קיצונית ייגמרו רע (ושמעון פרס עדיין הצליח…)

הקהל שאג פה אחד “כן!!!”, והדבר המדהים כשצופים בסרטון הוא כמה זמן לקח לפרס להבין שלא מדובר בבדיחה או ביחידים, אלא בסנטימנט כללי.

תשובות ‘קיטבג’

בעיה זו היא נגזרת של בעיית העיוורון, והיא קורית כאשר הדובר מציג את עמדת הצד השני כבלתי מתקבלת על הדעת בזמן שהוא מדבר עם הצד השני (בשפה מקצועית, הדובר מפעיל על עצמו את הכשל הלוגי של ‘הנחת המבוקש’).  במקרה כזה השאלה עשויה אפילו להיתפס כבדיחה.

דוגמה מרתקת של שאלת קיטבג היתה בנאום של לימור לבנת במרכז הליכוד ב-99′. ליבנת ניסתה לשכנע את חברי המרכז לוותר על סמכויות שהיקנו להם שליטה בחברי הכנסת וגרמו לח”כים לעשות כל מאמץ לשחד את אותם חברי מרכז.  בשיא הנאום שלה שאלה ליבנת “האם נבחרנו רק כדי לחלק ג’ובים?”, וכמו במקרה של שמעון פרס, חברי המרכז ענו ב”כן!” מהדהד.

מידע לא רצוי או שלילי

גם זו נגזרת של בעיית העיוורון, אבל בעוד ששתי הדוגמאות הקודמות עסקו בשאלות סגורות, בעיית המידע הלא רצוי קורית בשאלות רטוריות פתוחות.  כזכור, שאלות אלו מועילות במיוחד כאשר רוצים להביא את הקהל להגיע למסקנה בעצמו, ולכן הן כוללות עצירה ארוכה יותר לאחר השאלה כדי לאפשר לקהל לחשוב. מהבחינה הזו הן מרגישות יותר כמו שאלות אמיתיות, והסיכון שבהן הוא שמישהו בקהל אכן ייראה בהן שאלה אמיתית וייתן תשובה.

בדוגמה מתוך הסרט ‘בריאן כוכב עליון’, שואל מנהיג המורדים “ואחרי שדיכאו אותנו ואת אבותינו, מה הרומאים אי פעם עשו בשבילנו?” ואז משלב את ידיו בהמתנה להסכמה. “אהה.. הם הקימו את האקוואדוקט” אומר מישהו בקהל.

– “טוב.” אומר המנהיג. “אני מסכים איתך שהם הקימו את האקוודוקט. אבל חוץ מזה. בכל השנים האלו? מה הרומאים עשו למענינו?”
– “הם התקינו ביוב” אומר אחר
– “בסדר. האקוודוקט וגם ביוב. אבל חוץ מזה מה?”, שואל המנהיג בשלישית
– “ניקיון של השווקים” מוסיף שלישי
– “בתי ספר” מוסיף רביעי

בזבוז זמן

לפעמים הקהל לא מבין ששאלה נועדה להיות רטורית, ואז מתחיל לקיים עליה דיון.  במקרה כזה הטיעון אמנם לא נפגע, וגם לא נגרמת מבוכה, אבל עדיין מתבזבז זמן והשיחה מוסטת לכיוון שאינו מקדם את הנאום.

למאמר הקודם – מהן שאלות רטוריות ואיך להשתמש בהן  למאמר הבא – שאלות רטוריות מפורסמות